עשר נקודות על הבמאי מתן יאיר

צעקה של הילד שהייתי

מתן יאיר ואביו, מתוך הסרט ״רשום לך בת.ז. שאני אבא שלך״ (2008)

1/

המפגש הראשון שלי עם מתן יאיר התרחש בתקופה בה הייתי משוטטת בvod וצופה בכל סרט ישראלי שנראה לי סבבה. אז צפיתי בסרט השני שלו, ״פיגומים״ (2017). 
זה היה סרט עלילתי מקסים ורגיש על יחסים בין מורה לתלמידיו.

2/

המפגש השני שלי עם מתן יאיר הסרט התרחש בתקופה בה עבדתי כמקרינה בסינמטק ירושלים, אז יצא הסרט השלישי שלו, ״בגרות״ (2019).
לפני כל סרט הייתי מקרינה טריילרים, בינהם היה הטריילר ל״בגרות״. הצפייה בו ממש הביכה אותי. איכות המשחק לא התאימה לדרמה שהטריילר ניסה להעביר. חשבתי שבטח מדובר בפארסה קולנועית.

הטריילר הפרובלמטי

3/

מונעת ממבוכת הטריילר, צפיתי בסרט באחת המשמרות שלי בסינמטק. אני די בטוחה שבכיתי רוב הסרט. להפתעתי הרבה זה היה אחד הסרטים היפים שראיתי. צפיתי בו פעמיים או שלוש. 
כמו קודמו, גם זה היה סרט עלילתי מקסים ורגיש על יחסים בין מורה לתלמידיו ובין המורה לאבא שלו. 
עלילתי, אבל לא לגמרי. ב״בגרות״, מתן יאיר ואבא שלו, מרדכי, הופיעו בסרט בתפקיד עצמם.
הצלחתי להסביר לעצמי את המבוכה שחוויתי מהצפייה בטריילר: הסרט הוא סרט עלילתי עם נופך דוקומנטרי ודקויות עדינות שפשוט לא מצליחות לעבור בטריילר כזה. (פה זה כתוב ממש יפה אבל אני די כועסת על הטריילר הזה עד היום).

4/

המפגש השלישי שלי עם מתן יאיר התרחש לפני שבוע, אז נתקלתי בפוסט בקבוצת פייסבוק. 
מישהי ביקשה לינק לצפייה בסרטו הראשון של יאיר, שלא הכרתי, ״רשום לך בת.ז. שאני אבא שלך״ (2008). 
זה היה סרט דוקומנטרי על היחסים המורכבים בין מתן יאיר לאבא שלו שעזב את הבית. בלי עניין המורה הפעם. 

פוסטר הסרט

5/

אלוהים אדירים כמה יפה הסרט הזה. כמה פשוט, כמה אמיתי, כמה עצוב, כמה שמח. בבקשה תראו את הסרט הזה.
(אל תדאגו, לינקים להכל בסוף הפוסט).

6/

מתן יאיר הוא יוצר קולנוע שהגיע מהמילה הכתובה. דרכו המקצועית התחילה מתארים בהיסטוריה ובמחקר תרבות והמשיכה ללימודי תסריטאות בסם שפיגל ובתואר שני נוסף בחוג לקולנוע באונ׳ ת״א. 

7/

יאיר עבד שנים כמורה בבית ספר תיכון וגם כמורה פרטי. כבר בלימודיו האקדמיים חקר את התנהגותם של בני נוער. באמתחתו גם שני רומנים שכתב, העוסקים באותו נושא.
הרומן האחרון שלו, ״פחות קוצים״ שיצא ב2019 (איך הוא מספיק הכל), מועמד לפרס ספיר.

8/

״רשום לך בת.ז. שאני אבא שלך״ (2008) הוא, כאמור, סרטו הראשון.
״פיגומים״ (2017) הוא סרטו השני. את דמותו של הנער אשר לקס, גיבור הסרט, משחק אשר לקס בעצמו, שהיה תלמיד של יאיר. 
״בגרות״ (2019) הוא סרטו השלישי. את דמותם של גיבורי הסרט, המורה ואביו, משחקים מתן יאיר ואביו מרדכי.

קרן הקולנוע הישראלי - בגרות

מתן יאיר ואביו, מתוך הסרט ״בגרות״ (2019)

9/

בשבוע שעבר עלתה בכאן 11 סדרת דרמה חדשה שביים יאיר, ״אחד על אחד״.
עוד מוקדם לחוות דעה על הסדרה, אבל גם היא סדרה עלילתית שמשולבים בה שחקנים שבעבר היו תלמידים של יאיר.
אם תצפו בסרט ״רשום לך בת.ז. שאני אבא שלך״ ואז תצפו בסדרה, תוכלו לשים לב ששזורים בה משפטים מהסרט. מאוד מוזר ומאוד מעניין לשים לב לגלגולים שעוברים על הטקסט.

10/

אחת הדאגות השכיחות שמקננות בליבם של אמנים היא הדאגה הנצחית ל״איך לא לחזור על עצמי״.
יצירתו של מתן יאיר, גם הכתובה וגם הקולנועית, היא יצירה אוטוביוגרפית שלא חוששת לחזור על עצמה. תכלס, הבנאדם מספר את אותו סיפור שוב ושוב במשך שנים. כל היצירה שלו מסתכמת במשפט הבא: ״הייתי מורה בבית ספר ואני כועס על אבא שלי שעזב אותי.״
אם מסתכלות על היצירה הקולנועית שלו באופן כרונולוגי, אפשר לראות בבירור את השורשים הדוקומנטריים שנמצאים בבסיס של העשייה העלילתית המאוחר יותר.
מקסים בעיניי לראות איך אותו סיפור, שהוא סיפור חייו, תופס צורה טיפה שונה בכל פעם.  
מעבר לזה שהבימוי של יאיר הוא בימוי מאוד נוגע, הבחירה לעבוד עם non-actors (שחקנים לא מקצועיים), ויותר מזה-שחקנים שיש לו איתם קשר אישי והיו תלמידים שלו בעבר, היא בחירה אמיצה. היא דורשת מהצופה להיות יותר סבלנית ולהתגבר על ה״חריקות״ במשחק.
לדעתי החריקות האלה הן פתח לאמת שמאחורי ההצגה העלילתית. 
ובכלל, מתן יאיר בעצמו הוא דמות מרתקת ומרגשת בפני עצמה.


אסוציאציה למיטיבות לכת

ראיון של מתן יאיר אצל קובי מידן בתכנית ״סוכן תרבות״ (דקה 21:00). שימו לב איך הטיקים של אבא שלו עברו אליו.


המאני-טיים: איפה רואות את כל הסרטים האלה?

לצפייה בסרט ״רשום לך בת.ז. שאני אבא שלך״ לחצו כאן (חינם)

לצפייה בסרט ״פיגומים״ ובסרט ״בגרות״ לחצו כאן (בעלות 15 ש״ח לצפייה)

לצפייה בסדרה ״אחד על אחד״ לחצו כאן (חינם)

מחזקת זוגית

הייתי רוצה שתהיה כזאת ״מחזקת זוגית״.
כמו מטפלת זוגית, אבל כזאת שזוגות הולכים אליה רק בשביל לקבל חיזוקים.

פגישה הייתה הולכת ככה:
אנחנו מספרים לה על ההצלחות שלנו כזוג.
על טיול ארוך ונעים בעיר. על שקנינו שואב אבק. על שהכנו יחד ארוחת ערב וישבנו מחובקים על הספה.

ואז נגמרים הדברים הטובים.
אז אנחנו מספרים על הפעם שלא הדלקנו את הדוד. על השיחה המתישה באמצע הרחוב. על שלפעמים זה פשוט כל כך קשה, בלתי אפשרי. ואנחנו בוכים. והיא בוכה איתנו.

אנחנו מקנחים את האפים, מספיגים את הדמעות.
היא מסתכלת עלינו בעיניים מבריקות וידיים רועדות ואומרת-
וואו, תשמעו, כל הכבוד לכם. כל הכבוד לכם שאתם בונים בית. כל הכבוד שאתם נלחמים יום יום על היחסים שלכם. שאתם משקיעים באהבה.
כל הכבוד שאתם לא מוותרים. בימינו זה דבר ממש לא מובן מאליו, לא לוותר.״

אחרי הפגישה אנחנו חוזרים הביתה ברגל, לאט. בבית אנחנו שואבים אבק, מכינים ארוחת ערב ויושבים מחובקים על הספה עד 1:00 בלילה.