מכונת כביסה

פעם הצפתי את הבית במים המג׳וייפים של מכונת הכביסה.
כשהתחילה הסחיטה, המים המלוכלכים יצאו במהירות מצינור הניקוז והציפו את כל המטבח.
לקח שעות לנקות.

בגדים נכנסים מלוכלכים למכונה. עוברים ניקוי.
הסחיטה מוציאה את כל המים המלוכלכים.
הבגדים הנקיים יוצאים מהמכונה ומפנים מקום לבגדים אחרים.
הכל בתנועה מעגלית.

החיים קורים. רעיונות מגיעים. 
העשייה מוציאה את הרעיונות החוצה. 
הראש מתנקה, מפנה מקום לרעיונות חדשים. 
רעיונות חדשים נכנסים, וחוזר חלילה. בתנועה מעגלית.

בארבע השנים שלי בבצלאל חזרתי וחזרתי לדימוי הזה בעבודות שלי:

לפעמים הרעיונות שבראש הם סתם ג׳יפה. לפעמים הם לא.
לפעמים, אפילו שהוצאתי החוצה, אני לא מרגישה נקייה ומשוחררת. 
אני מתחילה לבכות שאי אפשר לקחת בחזרה את כל מה שכבר הוצאתי. 
אבל כשרעיונות מתערבלים לי במוח שוב ושוב בלי לצאת לשום מקום, אני משתגעת. לאט אבל בטוח.
לכן פתחתי את הבלוג הזה.

כדי שיהיה לי מקום שאוכל לסחוט אליו את המים.
כדי שאפסיק לבקר כל מילה שיוצאת לי מהפה.
ותכל׳ס, כדי שתהיו איתי ותקראו. אפילו קצת, מדי פעם.

מחכה לכן!

נספח למיטיבות לכת

שוט לא ערוך מתוך צילומי הסרט ״שלושה דברים שהלכו לאיבוד״. מעט ארוך. מהפנט בעיניי.

השוט צולם במפעל ״נייר חדרה״. 
במיכל ענק מערבלים מים רותחים עם תאית לבנה. 
העיסה נשאבת אל תוך המיכל. המים עוברים ניקוז ואידוי, התאית נשארת.
זה מאוד דומה לכביסה. אבל נדבר על זה כבר אחר כך.