מחזקת זוגית

הייתי רוצה שתהיה כזאת ״מחזקת זוגית״.
כמו מטפלת זוגית, אבל כזאת שזוגות הולכים אליה רק בשביל לקבל חיזוקים.

פגישה הייתה הולכת ככה:
אנחנו מספרים לה על ההצלחות שלנו כזוג.
על טיול ארוך ונעים בעיר. על שקנינו שואב אבק. על שהכנו יחד ארוחת ערב וישבנו מחובקים על הספה.

ואז נגמרים הדברים הטובים.
אז אנחנו מספרים על הפעם שלא הדלקנו את הדוד. על השיחה המתישה באמצע הרחוב. על שלפעמים זה פשוט כל כך קשה, בלתי אפשרי. ואנחנו בוכים. והיא בוכה איתנו.

אנחנו מקנחים את האפים, מספיגים את הדמעות.
היא מסתכלת עלינו בעיניים מבריקות וידיים רועדות ואומרת-
וואו, תשמעו, כל הכבוד לכם. כל הכבוד לכם שאתם בונים בית. כל הכבוד שאתם נלחמים יום יום על היחסים שלכם. שאתם משקיעים באהבה.
כל הכבוד שאתם לא מוותרים. בימינו זה דבר ממש לא מובן מאליו, לא לוותר.״

אחרי הפגישה אנחנו חוזרים הביתה ברגל, לאט. בבית אנחנו שואבים אבק, מכינים ארוחת ערב ויושבים מחובקים על הספה עד 1:00 בלילה.