״שלושה דברים שהלכו לאיבוד״ בפסטיבל הקולנוע ירושלים

פסטיבל ירושלים נפתח היום.
"שלושה דברים שהלכו לאיבוד" משתתף בתחרות הקולנוע הקצר.
הסרט זמין לצפייה בחינם מהיום ועד ה-20.12, באתר הפסטיבל. אשמח שתצפו בו.

לצפייה לחצו כאן

ואחרי הלינק-עוד כמה דברים שהיה חשוב לי לחלוק בעניין ז'אנרים, פסטיבלים ויצירה "ניסיונית".

בתחרות הקולנוע הקצר של פסטיבל ירושלים משתתפים סרטים של תותחות כבדות בעולם הקולנוע הישראלי.
נראה לי שכבר מותר לגלות שבזמנו, הסרט התקבל גם לתחרות הקולנוע הניסיוני הנהדרת של הפסטיבל.
הסרטים שלי הם, מה שנקרא בעולמנו הבינארי, ניסיוניים, ולכן הם לא מתקבלים לפסטיבלים של קולנוע דוקומנטרי, ולא של קולנוע עלילתי, ולא של אנימציה.
כשהם מוצגים בגלריות יש שמצקצקים ואומרים שהם לא שייכים לעולם האמנות החזותית.
בקיצור- לא פה, לא פה, לא פה.

והנה, פעם ראשונה שהסרט התקבל לתחרות ראשית כסרט דוקומנטרי.
הייתי צריכה לעשות בחירה סטייל בחירתה של סופי, ולבחור באיזה תחרות להציג את הסרט. הלכתי על הבחירה הכביכול לא-אסטרטגית: לשים סרט מוזר בין מלא סרטים עם ז'אנר ברור.
בשיא הדרמטיות (ואין מה לעשות, השנה הזאת דרמטית אז מותר), אני חושבת שזה ניצחון קטן שלי כיוצרת קולנוע ניסיוני.

אז שוב. תודה רבה לכל מי שהיה והייתה איתי בעשייה של הסרט הזה.
תודה למחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, מחלקה שמטפחת פנינים א-בינאריות.
וכמובן, לסבתא שלי היקרה, שאם הייתה בחיים הייתה קוראת את זה ומגיבה לי כאן באנגלית. אני אוהבת אותך כל כך.

הנה תמונה שלנו מצילומי הסרט. כמובן שלא הייתי מרוצה אז צילמנו אח״כ מחדש, עשרה טייקים לפחות.

הדודו השבועי

#1

אחת לשבוע אעלה לכאן מיצירותיו של אבי הרוחני, דודו גבע זצ״ל.
הפוסט הראשון בפינה מוקדש לצחי פרבר היקר.

הכירו את יוסף ואחיו

מתוך ״ספר מגוחך״ (1981), דודו גבע וקובי ניב, פורסם במקור כקומיקס שבועי בשבועון ״העיר״ של תל אביב

מכונת כביסה

פעם הצפתי את הבית במים המג׳וייפים של מכונת הכביסה.
כשהתחילה הסחיטה, המים המלוכלכים יצאו במהירות מצינור הניקוז והציפו את כל המטבח.
לקח שעות לנקות.

בגדים נכנסים מלוכלכים למכונה. עוברים ניקוי.
הסחיטה מוציאה את כל המים המלוכלכים.
הבגדים הנקיים יוצאים מהמכונה ומפנים מקום לבגדים אחרים.
הכל בתנועה מעגלית.

החיים קורים. רעיונות מגיעים. 
העשייה מוציאה את הרעיונות החוצה. 
הראש מתנקה, מפנה מקום לרעיונות חדשים. 
רעיונות חדשים נכנסים, וחוזר חלילה. בתנועה מעגלית.

בארבע השנים שלי בבצלאל חזרתי וחזרתי לדימוי הזה בעבודות שלי:

לפעמים הרעיונות שבראש הם סתם ג׳יפה. לפעמים הם לא.
לפעמים, אפילו שהוצאתי החוצה, אני לא מרגישה נקייה ומשוחררת. 
אני מתחילה לבכות שאי אפשר לקחת בחזרה את כל מה שכבר הוצאתי. 
אבל כשרעיונות מתערבלים לי במוח שוב ושוב בלי לצאת לשום מקום, אני משתגעת. לאט אבל בטוח.
לכן פתחתי את הבלוג הזה.

כדי שיהיה לי מקום שאוכל לסחוט אליו את המים.
כדי שאפסיק לבקר כל מילה שיוצאת לי מהפה.
ותכל׳ס, כדי שתהיו איתי ותקראו. אפילו קצת, מדי פעם.

מחכה לכן!

נספח למיטיבות לכת

שוט לא ערוך מתוך צילומי הסרט ״שלושה דברים שהלכו לאיבוד״. מעט ארוך. מהפנט בעיניי.

השוט צולם במפעל ״נייר חדרה״. 
במיכל ענק מערבלים מים רותחים עם תאית לבנה. 
העיסה נשאבת אל תוך המיכל. המים עוברים ניקוז ואידוי, התאית נשארת.
זה מאוד דומה לכביסה. אבל נדבר על זה כבר אחר כך.